בטחון ובריאות הציבור הם ערכים עליונים בחברה הישראלית, ולכן ישנן תקנות מחמירות המתייחסות לבתי עלמין במדינת ישראל. תקנות אלו נועדו להבטיח את הטיפול המתאים בגוף המתים, ולשמור על הבריאות והבטיחות של הציבור הרחב.
אחת התקנות המרכזיות המתייחסות לבתי עלמין בישראל היא תקנות בית העלמין והקבורה (תקנות מנהל בתי העלמין והקבורה), שנכנסו לתוקפן בשנת 1995.
התקנות מגדירות את הדרישות המדויקות לבתי עלמין ומגבילות את פעילותם של בתי העלמין במגוון תחומים, לדוגמה, תקנות אלו מגבילות את מספר המתים שניתן לקבור בבית עלמין ביום אחד, ומציינות את המרחק המינימלי שיש לשמור בין הקברים.
תקנות אלו גם דורשות תחזוקה וניקיון יסודיים של בית העלמין, ומציינות את הדרכים המדויקות לטיפול בגופות המתים ולמניעת התפשטות מחלות.
בנוסף, תקנות נוספות מתייחסות לקבורת מתים שנפטרו ממחלות מדבקות או מסוכנות, ומציינות את הנחיות הבריאות המדויקות לטיפול במקרים כאלה.
תקנות מדויקות נוספות מתייחסות למניעת תקלות ותאונות בבתי העלמין, ומציינות את הדרכים המדויקות לניהול ותחזוקה של בית העלמין.
תקנות אלו מכילות גם הוראות בנוגע לקבורת מתים מקבוצות חברתיות מיוחדות, כמו חיילים, חסידים ועוד.
לסיכום, תקנות בתי העלמין בישראל מטפחות את הערכים החברתיים והבריאותיים של הציבור הישראלי ומסייעות בניהול נכון של בית העלמין, על הטיפול הנכון בגוף הנפטרים ומגבילות את פעילותם של בתי העלמין במגוון תחומים, כדי להבטיח את הבריאות והבטיחות של הציבור הרחב.