על כוורות, בתי קברות ומה שביניהם
בעוד חודש אעבור לגור בכרכור, בדירת גן שנבנתה על חורשת איקליפטוס.את חלקת האקליפטוסים הזאת קנה סבי, חיים גליק (אושרי) בשנות השלושים של המאה שעברה, והציב בה כמה כוורות, כשהמשק של המשפחה בעין עירון לא הצליח לכלכל אותה.בקיצים, אבי, שהיה אז נער צעיר, היה עובר מהעבודה החקלאית במשק - זריעה, שתילה וחריש באדמה, בידיו החקלאיות וצרובות השמש - לעבודה במכוורת. התפקיד שלו היה לפתוח את חתימת הדונג על היערות כדי לרדות את הדבש. זו היתה עבודה עדינה, וכיוון שכך, עבד בידיים חשופות. אני יכולה לראות את אצבעותיו הקשות והמחוספסות מפרידות בתנועה עדינה וקשובה את חתימת הדונג הדקיקה. הוא מספר שהיה נעקץ כעשר פעמים בכל יום, וצוחק שבוודאי בזכות זה הוא כל כך בריא היום. "יש מחקרים שאנשים שנעקצו אינם סובלים מראומטיזם", אומר לי אבא, איש האדמה, המדע והחזון.במרחק חמש דקות נסיעה מביתי החדש קבורה אמא שלי, עליה השלום, בבית הקברות הקטן של עין עירון.בתום ההלוויה, לפני כמעט עשור, יצאו שתי קשתות בהירות ומלאות משולי הענן, ואני ידעתי שהן אות לברית עולם - ביני לבין בעל הבית הגדול, ביני לבין אמא.יומיים קודם החזקתי לה את היד במהלך כל הלילה האחרון שלה עלי אדמות. כאילו זה היה אתמול. החזקתי את היד שלה, כשהנשימות שלה הלכו והתארכו... ספרתי אותן ואת הרווחים ביניהן. אצבעות הידיים של אמא שלי היו ארוכות, ומפרקיהן גרומים ונפוחים מהראומטיזם שממנו סבלה, אבל מגען היה תמיד רך וחם. באמת, כאילו זה היה אתמול. בשבע בבוקר יצאתי את החדר כדי להתרענן בשירותים, ומשם אל מחוץ למחלקה פנימית י"א הארורה באיכילוב. היה אמצע מרץ, ושרב ראשון ומעיק תקף אותנו. השמיים עמדו מעלי, צהובים וסמיכים, ירדו ורבצו על כתפיי, כמו שמיכה כבדה. נכנסתי בחזרה לחדר ונטלתי את ידה של אמא. היא היתה קרירה והרגישה בידי כמו גומי. שמטתי אותה בבהלה. מעולם לא דיברתי או כתבתי על זה. כאילו היה אתמול.לפני כמה שנים חלמתי שאנחנו יושבות בחדר בבית הישן בקריית אונו, מתירות קשרים מכל מיני תכשיטים. לפני הראומטיזם אמא שלי היתה אלופה בהתרת קשרים. נעים לי. אני שואלת אותה: "אז תגידי, איך שם בעולם שמעבר?"היא מחייכת בחיוך של עולם שמעבר ולא עונה.משהו מהמודעות של העולם שבו אמא איננה מחלחל לחלום, ואני אומרת לה בדמעות: "אבל אני כל כך מתגעגעת..."בתנועת יד פשוטה היא מבטלת את דבריי. "כל זה כהרף עין," היא צוחקת, " עוד רגע ואנחנו ביחד, עוד רגע כל זה חולף, ואז אוכל להראות לך את הכול." בעוד חודש אעבור להתגורר בחלקת האיקליפטוסים של סבא שלי בכרכור, שם הוא כלכל בדבש המתוק את משפחתו, ואולי בצפיית פני עתיד - גם את נכדיו ואת ניניו.אני מאחלת לי גבר, שיידע לחפון את האדמה הפורייה שבי בידי חקלאי מחוספסות, חרוצות וצרובות שמש, שלא יחשוש לקלף בעדינות ובזהירות את חתימת הדונג שמפרידה בין הלב שלי לבינו, כדי לרדות מהיערה שלי דבש מתוק. שגם אם ייעקץ, יידע שזה לטובה.אני מאחלת לי ידיים רכות וחמות, להתיר קשרים קשים וסבוכים בקלילות ובחיוך;אני מאחלת לי שתמיד יזרחו קשתות בהירות ויפות מעל לראשי, אות לבריתות המכתיבות את דרכיי בעולם; שגם בימים שבהם השמיים מצהיבים וכבדים וסמיכים מעליי, תהיה לי הידיעה שבעוד רגע, בעוד רגע קט, אוכל להפשיל את השמיכה הכבדה מעליי ולראות את הכול.
עשויים לעניין אותך עוד:
אלבום תמונות של מצבות יפות מכל הסוגים
אלבומי תמונות נוספים של מצבות מכל הסוגים
מדריך מצבות הישראלי המוביל בארץ
| מצבות מצדה | קטלוג מצבות | קטלוגים לפי סוג | שיפוץ מצבה | חידוש אותיות | בתי נר למצבות | ניקוי מצבות | מחירי מצבות, אביזרים למצבות ושירותי מצבה הנוספים | ייעוץ חינם |
